פסק-דין בתיק ת"ק 31617-06-12

ביום 17/1/13 נשמעו בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים שארעה ביום 17/4/12 בכביש החוף, מדרום לצפון, בסמוך למחלף גבעת אולגה.

2.         אשת התובע, שהינו הבעלים של המונית בה היא נהגה בעת התאונה, סיפרה בעדותה בבית המשפט כי נסעה במהירות של כ- 90 קמ"ש בנתיב הימני בכביש וכי רכב בו נהג אותה שעה נתבע 2 (רכב שבבעלות נתבעת 1) התנגש בה מאחור, עד כי המונית בה היא נהגה, נהדפה קדימה.

3.         האשה הוסיפה וסיפרה שמיד לאחר ההתנגשות, ניגש אליה נתבע 2, אמר לה שהוא מודה באשמה, שהוא מצטער על מה שארע והסביר את אופן נהיגתו בכביש בנמנום, בשל עייפותו אחרי שעות עבודה ממושכות. לדבריה, היא התקשרה אל בעלה, התובע, סיפרה לו את שאירע והוא הגיע אל המקום.

4.         בהגיעו לשם, כך סיפר התובע עצמו, ביקש נתבע 2, גם ממנו, סליחה, אמר שזו התאונה השניה שלו בימים האחרונים ולשאלה האם הוא מודה, השיב: "אני נכנסתי בך מאחורה, אז אני אשם".

            האשה, שלדבריה חסה על פרנסת נתבע 2, "ולא רצתה לסבך אותו", ביקשה, באותו שלב, להימנע מדיווח למשטרה אודות התאונה ואכן לא עשתה כן, עד ליום 16/5/12 (כחודש לאחר התאונה), אז דיווחה על גבי הטופס נ/3, כשלגרסתה עשתה כן בהנחיית הרופא שלה, אליו פנתה בשל כאבי ראש מהם סבלה מאז התאונה (ואכן, בסעיף 3 לטופס נ/3 מצויין כי היא נפגעה גם בגופה).

6.         נציג נתבעת 1 אשר מטעמו הוגש הטופס נ/3 הנ"ל, ביקש לראות בעובדה זו, סתירה לגרסת התובע ואשתו בחלק הראשון של עדותה בבית המשפט, אשר לפיה הם העדיפו שלא לערב את המשטרה, ואולם לשאלת בית המשפט הסבירה האשה כי לא העידה אודות הדיווח המאוחר הזה למשטרה, משום שסברה שאין זה חשוב.

            הסבר זה, התקבל על דעתי כהסבר סביר בנסיבות העניין.

7.         בחקירתו את התובע והאשה, ביקש נציג נתבעת 1 את הסבריהם לנזקים בשני כלי הרכב, וביקש לטעון, כפי שנטען בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד וכפי שניסה לטעון לאחר מכן אף נתבע 2 בעדותו, שההתנגשות אירעה באופן אחר מזה שהיא תיארה, דהיינו, במהלך סטייתה שמאלה אל נתיב נסיעתו של נתבע 2, שלא הספיק לבלום.

8.         עיון בתצלומים נ/1 א' - ד' ובחוות דעת השמאים שבדקו את שני כלי הרכב, מלמד על נזק נרחב בכל החלק הקדמי של הרכב בו נהג נתבע 2, כשאמנם עיקר הנזק בצד השמאלי קדמי, אך הוא ניכר גם בצד הימני וכן על נזק בחלקו האחורי של רכב התובע, כשעיקרו בצד האחורי ימני.

9.         גם אם יכולים נזקים אלה להתיישב עם טענת הנתבעים והתובעת שכנגד, הרי שעדיין אין בהם כדי לשלול את טענת התובע ואשתו, לפיה ההתנגשות אירעה בנתיב הימני של הכביש ובהחלט יתכן שבניסיונו למנוע או להקטין את עוצמת ההתנגשות, סטה נתבע 1 לימין וכך פגע עם החלק הקדמי שמאלי של הרכב בו נהג, בחלק האחורי ימני של רכב התובע.

10.        מכל מקום, לנוכח גרסאותיהם העקביות של התובע ואשתו שהעלו את השאלה מדוע במקום התאונה לא הפנה כלפיהם הנתבע 2 את הטענה שהאשה סטתה בפתאומיות מנתיב נסיעתה ובעיקר לאור דברי נתבע 2 עצמו, שבראשית עדותו בבית המשפט פנה אליהם ואמר להם "אתם לא פה בגללי, אלא בגלל חברת הביטוח", אמר שהיה עייף, הסביר זאת בשעות עבודה ממושכות, ואף אישר שסיפר להם כי כמה ימים קודם לכן היה מעורב בתאונה דומה, החלטתי לקבל את תביעת התובע בחלקה ולדחות את התביעה שכנגד, אותה הגישה נתבעת 2 נגדו.

11.        התובע צירף לכתב תביעתו ראיות המלמדות על כך שערך השוק של רכבו נכון ליום התאונה היה 28,168 ש"ח ועל מכירתו בסכום של 17,000 ש"ח ביום 22/4/12 (5 ימים לאחר התאונה), לאחר שהחליט שלא לתקנו.

12.        במצב דברים זה, אני סבורה שיש ממש בטענה שהעלו הנתבעים בסעיף 7 לכתב הגנתם ולפיכך, הנני קובעת כי הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה והשלכותיה מסתכם בסכום של 13,552 ש"ח והוא מורכב מ- 11,160 ש"ח, ההפרש בין ערך הרכב לסכום המכירה, 1,392 ש"ח שכר טרחת שמאי על פי חשבוניות העסקה שצורפה, ו- 1,000 ש"ח נוספים בגין הפסד ימי עבודה והוצאות משפט.

            הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סכום כולל של 13,552 ש"ח בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

המזכירות- יש להמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום .

ניתן היום,  י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: